משרד עו”ד בן ארי, פיש ושות’

בית משפט השלום הכריע בסכסוך עדר החזירים מכפר יאסיף ומעיליא

עו"ד צחי פיסטל
  |   עו"ד עדי ערמן
2 פברואר, 2016

 

 

במסגרת פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (ת"א 36626-11-11 אבו עוקסה נ שחאדה), הוכרע סכסוך משפטי בשאלה האם משכון קודם בזמן, שנרשם על מלאי חזירים, הוא בר תוקף ולכן גובר על עיקול שהוטל על עדר החזירים מאוחר יותר?

כבוד השופט אייל דורון  קיבל את הטיעונים של עורכי הדין צחי פיסטל ועדי ערמן ממשרד בן ארי, פיש, סבן ושות, שייצגו את הנתבעות עו"ד נאהדה שחאדה ושחאדה מאגדה, לפיהם נוכח קיומם של אותות מרמה רבים – יש לדחות את התביעה ולבטל את המשכון הפיקטיבי (הקודם בזמן).

משפחתו של התובע פעלה לניהול עסק לגידול וממכר חזירים באמצעות חברה, תוך שהחברה שכרה מן הנתבעת ובני משפחתה חלקה באדמות כפר יאסיף, ועליה ניהלה את העסק המשפחתי לגידול וממכר חזירים. אחת לתקופה מסוימת חדלה החברה מתשלום דמי שכירות, או אז נכנסו חלק מחברי המשפחה לתמונה והציעו לפרוע חלק מחובה של החברה (בהפקדות אישיות ו/או בשיקים של החברה), תמורת ויתור על חלק ניכר מהחוב.

בשלב מסוים מאסו הנתבעות ובני משפחתן בשיטת התנהלות מכוונת זו של החברה, ועם הצטברותו של חוב גדול נוסף הגישו נגד החברה ונציגיה הרשמיים (שהיו צד לחוזה מול המשכירים) תביעה לתשלום חובותיה.

תביעה זו התקבלה, תוך שהחברה חויבה בתשלום סך של 630,000 ₪ לנתבעות וכן בפינוי החלקה. לאחר שהחברה ונציגיה התעלמו מפסק הדין (לא שילמו את החוב ולא פינו את השטח), נתן ראש ההוצאה לפועל צו עיקול על דיר החזירים ומינה את אחת הנתבעות (עו"ד נאהדה שחאדה) ככונסת נכסים של דיר החזירים, לשם ביצוע פסק הדין.

נוכח הגשתה וקבלתה של התביעה לתשלום החובות, החלו בני משפחתו של התובע לבצע פעולות להברחת נכסי החברה (בעיקר החזירים, אך לא רק), תוך ניסיון ליצירת מציאות פיקטיבית, שתאפשר, לימים, העלאת שתי גרסאות שקר חלופיות –

הראשונה- גרסה לפיה החזירים שייכים בעצם לאחות התובע, ועל כן נושי החברה אינם יכולים לדרוש את החזר כספם מפירעון החזירים ו/או את החזירים עצמם (טענה זו נדחתה במסגרת ה"פ (חי) 16897-11-11, אך נטענה שוב במסגרת תביעה זו, תוך התעלמות מפסק הדין החלוט);

השנייה- גרסה לפיה קיים חוב עתק (בגובה השווה פחות או יותר לשווי כלל החזירים שהיו בדיר החזירים) של החברה ו/או אחות התובע לטובת התובע, חוב שבגינו, לכאורה, מושכנו כלל החזירים. החוב הוא חוב עבודה ועל כן, לשיטת המשפחה, הינו בקדימות לכל חוב אחר, אם קיים, לטובת נושי האחות ו/או החברה.

כאמור, בית המשפט קיבל את טענות הנתבעות – לפיהן התובע כלל לא הוכיח את תביעתו. כמו כן, קיבל בית המשפט גם את טענות ב"כ הנתבעות, לפיהן בענייננו הוכחו שלל אותות המרמה, דוגמת – חדלות פירעון של מעביר הבעלות, היעדר היגיון כלכלי בעריכת ההסכם, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס, ריבוי גרסאות וכיו"ב. בתוך כך קבע בית המשפט, כי התובע נעדר כל אמינות.

על כן קבע בית המשפט בפסק דינו, כי הסכם המשכון בגינו הוגשה התביעה הינו מלאכותי ופיקטיבי ואין לקיימו. בהתאם – נדחתה התביעה.

בית המשפט המשיך וקבע, כי מאחר והמדובר בתביעת סרק, מיותרת, שכל מטרתה הינו ניסיון נוסף ושיטתי של בני משפחת התובע להבריח נכסים מפני נושים – יש לחייב את התובע בהוצאות בסך של 46,800 ₪ לטובת הנתבעות וכן בסך של 1,500 ₪ הוצאות לטובת אוצר המדינה. 

 

מסמכים מקושרים
קישורים נלווים