עו"ד אדם פיש ז"ל
31 בינואר 1957 - 26 בדצמבר 2014
אודות
הוסמך כעורך דין בשנת 1981, כיהן כחבר מועצת עיריית חיפה. ממקבלי אות הנשיא למתנדב.
אדם, בנם של מיכאל ואיזבלה פיש, גדל והתחנך בחיפה.
לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1981, חזר לחיפה, והתבלט מראשית דרכו כאדם יוצא דופן וכעורך דין בעל יכולות מקצועיות ואנושיות שקשה לפגוש דוגמתן.
בשנת 1986 היה אדם מהראשונים שזכו במלגת הקרן החדשה לישראל למשפטנים בתחום זכויות האדם. במסגרת המלגה למד לתואר שני באוניברסיטת American University בוושינגטון, ארה"ב, ושב לארץ כדי לסייע בהקמת סניף חיפה של האגודה לזכויות האזרח, ושימש כיועץ המשפטי הראשון של הסניף.
בשנת 1997 ייסד אדם עם עורכות הדין רחל בן-ארי וגילת ויזל-סבן את משרדנו.
אדם היה משפטן מבריק, בעל ידע רחב בתחומי משפט מגוונים; עורך דין מסחרי ואזרחי בולט וסניגור מצטיין; וכך היה מעורב גם בתיקים שבהם הותוו הלכות חשובות.
לצד זאת הופיע באדם תו ייחודי שאפיין אותו אדם באופן העמוק ביותר. זו התפיסה לפיה עריכת הדין אינה רק מקצוע אלא גם שליחות בשירותם של שינוי חברתי ועזרה לזולת. בשל כך רתם את עצמו מבוקר עד ערב לפעילות ציבורית ומקצועית התנדבותית בקידום זכויות האדם, אחריות חברתית וצדק. כשהוענק לו בשנת 2013 אות נשיא המדינה למתנדב, כתבה הועדה, כי ההליכים המשפטיים בהם היה אדם מעורב שינו והטיבו את איכות חייהם של מאות אלפים מאזרחי מדינת ישראל.
בשל אישיותו המיוחדת של אדם ויכולתו לספק תמיכה ולהקנות בטחון לכל מי שנזקק לו, שימש אדם ידיד ויועץ למספר רב של אנשים, שלחלקם התוודענו רק לאחר מותו. התכונות המיוחדות שהיו בו, חכמה ומקצוענות, יושר, עוצמה המגויסת לטוב, ונחישות המופנית כלפי אלה הגורמים עוול והמשתמשים בכוחם בשרירות, הצטרפו לנדיבות אין קץ וחמלה כלפי בני אדם אחרים, חלקם חלשים או מוכי גורל, והכל ב"גובה העיניים" וללא כל גבהות לב. התרכובת הזו עשתה את אדם למנהיג, מתווה דרך, לאיש מוערך ואהוב.
אדם נפרד מעמנו במפתיע ביום שישי, 26.12.2014, בעת מסע אופניים בנגב, בנופים ובמדינה שכה אהב, ואותה רצה להפוך למקום טוב יותר.
הוא חקוק בלב של כל אחת ואחד מאתנו, ואנו מחויבים לשמור על מורשתו.
"הפרקליט - אדם לכל עת", סרטו של יצחק רובין לזכרו של עו"ד אדם פיש ז"ל
ציוני דרך מקצועיים
- בתחילת דרכו המקצועית ניהל אדם תיקים רבים שעניינם זכויות הפרט. חלק מהטענות היו תקדימיות ופורצות דרך עד כדי כך שהקדימו את זמנן. בשנות השמונים ייצג אדם את המערער בתיק קורטאם, ערעור פלילי תקדימי שעניינו אפשרות הרשעת נאשם על בסיס ראיות שהוצאו מגופו, מבלי שהסכים לפעולה הרפואית הפולשנית. נטען, כי הראיות אינן קבילות כיוון שהושגו בדרך שדבקה בה אי-חוקיות . באותו ענין נאלץ בית המשפט העליון לקבוע כי אין חלות במשפט הישראלי ל"כלל הפסילה" האמריקאי ("דוקטרינת העץ המורעל").
- בשנות השמונים הגיש אדם בשם ארגון זכויות אדם, עתירה לבג"ץ נגד צו שהוציא הממשל הצבאי באיו"ש, למניעת שירותי טלפון לתקשורת בינלאומית באזור. נטען, כי מדובר בענישה קולקטיבית אסורה. העתירה נדחתה מאחר והעותרים סירבו לנסות לקבל אישור מיוחד מהממשל הצבאי לצורך ביצוע שיחות, ולכן לא הוכח כי לא היה להם סעד חלופי.
- בשנות השמונים במסגרת עבודתו באגודה לזכויות האזרח, ייצג אדם אזרחים בסדרה של הליכים נגד הפרקטיקה שהיתה מקובלת אז, של "צווי ריתוק" ו"מעצרים מינהליים", מכוח תקנות ההגנה לשעת חרום. לימים היה אדם נוהג לספר שכל עתירותיו וערעוריו הרבים נדחו, אבל בסופו של יום הפסיקו שירותי הבטחון לנהוג פרקטיקות אלה כלפי אזרחים.
- בשנות ה-90 וה-2000 ייצג אדם את העמותה לאיכות החיים והסביבה בנהריה, בשורת הליכים שנועדו למנוע את הקמת פרוייקט "מדינת הילדים" על קרקע הנגועה בפסולת אסבסט, ולהביא לניקוי נהריה והגליל המערבי מפסולת אסבסט. מאבק זה הוביל בסופו של דבר לחקיקת החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011, אשר בין השאר עיגן את העיקרון הסביבתי "המזהם ישלם", כשקבע כי חברת "איתנית" תממן מחצית מעלות הפרוייקט לסילוק פסולת אסבסט מהגליל המערבי. עתירה נגד חוקתיות החוק, נדחתה באחד מפסקי הדין המנחים בישראל בתחום איכות הסביבה.
- בראשית שנות האלפיים סייע אדם לעמוס ברנס במאבק להוכחת חפותו מאשמת רצח החיילת רחל הלר ולתביעת הפיצויים שהגיש כנגד המדינה לאחר זיכויו. ההיכרות והסיוע לברנס גרמו לאדם להיות טרוד עמוקות מהתופעה של הודאות שווא והרשעת חפים מפשע. יחד עם אחרים הוא פעל כנגד הסתפקות במנגנוני חקירה פנימיים – "חקירה עצמית" – חקירת תלונות כנגד שוטרים בידי חבריהם השוטרים. בסופו של יום, הוליד המאבק הציבורי את ההפרדה שבין המשטרה לבין הגוף החוקר תלונות כנגדה, בדמותה של המחלקה לחקירות שוטרים.
- בשנת 2004 ייצג אדם חולת ALS אשר עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה לצו הצהרתי המאפשר "מיתת חסד וחמלה", באמצעות ניתוקה ממערכת הנשמה והזנה מלאכותית אליה חוברה. המיוחד בפסיקה זו היה שהאשה בקשה כי זכותה לניתוק לא תופעל מידית אלא לכשתגמור בדעתה כי הגיע המועד, זאת בכפוף לאישור פסיכיאטרי אך ללא צורך בפניה נוספת לבית משפט.
- אדם היה מומחה לייעוץ למעסיקים ולחשודים בעבירות הטרדה מינית במקומות עבודה, וייצג נאשמים כאלה בהליכים פליליים, ובהליכי השעיה ופיטורין, ביחד עם מחלקת דיני עבודה.
- אדם נודע גם כמומחה לדיני בחירות. מדי בחירות הוא ייצג עשרות מועמדים ורשימות, בין כמערערים על סדרי הבחירות ותוצאותיהם, ובין כמשיבים לערעורים אלו. בחלק מהתיקים בהם ייצג, נקבעו ההלכות המנחות בתחום דיני הבחירות בשלטון המקומי.
חברים כותבים
- עו"ד חלי בן ארי לזכרו של אדם בהלוויה, 29.12.2014
רק המוות יפריד בינינו" - כך סיימת את דבריך אלי ביום הולדתי ה – 50. לפני 7 שנים בלבד.
חשבנו שלפנינו עוד עשרות שנים של שותפות לדרך ולחיים, עסקית וחברית. של המשך פיתוח וטיפוח הבית השני שהקמנו יחד, מפעל חיים. שנים של חוויות. והנה אנחנו כאן.
הכרנו בצופים בשבט הכרמל. קשר שהפך לחברות קרובה.
כבר אז בלטת במסתורין שאפף אותך. חידה לא פתורה, מגלה טפח ומסתיר טפחיים. גילית מעורבות פוליטית, עמדת על זכויות, הקרנת מנהיגות טבעית וכריזמטית, נחלת הצלחה מכובדת אצל המין הנשי, היית אהוד חברתית, נועזות והרפתקנות היו חלק ממך.
בצבא נפרדו דרכינו. שנינו הצטרפנו לחיל הים. אתה כחייל קומנדו בשייטת 13. זוכרת כמו היום את ביקורי אצלך ברמב"ם כשנפצעת פציעה קשה באימונים ונותחת. היית מעורפל משהו, אך לימים סיפרת לי כמה התרגשת כשבאתי לבקר אותך וזכרת היטב את סרט ההדרכה האדום שהיה קשור לשרוולי.
בעקבות הפציעה נאלצת להשתחרר מהצבא ופקדת את ספסלי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. שנתיים אחריך חבשתי את הספסל בפקולטה המתחרה באוניברסיטת תל אביב. בנדיבותך מסרת לי את כל חומר הלימוד שהיה לך. אל חשש. לא מדובר בחומר שאתה סכמת כי אם בתקצירי הרצאות ובביליוגרפיות שצילמת מאחרים. בהחלט חומר משובח ערוך בקפידה. ידעת ממי לצלם!
חזרת לחיפה, התמחית אצל השופטת שטרסברג כהן ואצל עו"ד רפי נבט ופתחת משרד עצמאי עם בני שטרס המנוח וירון זינגר המנוח. לא יאומן איך קפחתם חייכם בשליש השני של החיים.
עם חזרתי לחיפה, נשואה ואם לשני ילדים, הצטלבו דרכינו המקצועיות, תיקים ועסקאות משותפים, כל אחד מצד אחר של המתרס, וכמו כן התחדשו המפגשים החברתיים.נפגשנו באגודה לזכויות האזרח – אתה כמלגאי של התכנית של הקרן החדשה לישראל. חזרת מהתואר השני בוושינגטון היישר למשרדי האגודה בחיפה כיועץ המשפטי, ואני – כחברת ועדת חינוך ואח"כ כיו"ר משותף של הסניף.
אתה פגשת את דפנה ואחר כך נולדה סתיו, הילדה והאדם המקסים הזה.
כשאבי נפטר (ממש היום לפני 25 שנה) הצעת את עזרתך לטפל בתיקים ולסייע לי להתאושש מהמכה, וב 1996, עת יונה יהב הזמין את שנינו לפגישה עם ד"ר שלמה כהן והקמנו את סיעת "לשכה אחרת" בחיפה, החלטנו למזג את משרדינו. מאותו הרגע, כפי שנהגת לומר, "קשרנו את גורלנו" אחד לשני ולמשרד המשותף שהקמנו בברית עולם בצלמך/צלמנו ובדמותך/דמותנו: מתוך אידיאולוגיה עמוקה מוצהרת ומחוייבת להקים "משרד אחר".
משרד אנושי. אנושי פנימה ואנושי החוצה. משרד אשר בצד מקצוענות והגינות נטולי פשרות, חורט על דגלו גם עשיה חברתית וציבורית, למען הכלל ולמען פרטים, מגלה רגישות מיוחדת והגנה על אוכלוסיות מוחלשות, תקינות וניקיון מינהליים ולא נמנע מלבקר את מעשי השלטון ולהלחם כנגד עריצות שלטונית שרירות לב ולא עלינו שחיתות. התחלנו כארבעה, כמו בתיבת נח באנו בזוגות, ואט אט, או יותר נכון, חיש חיש, הרחבנו שורותינו.
לימים היתה לנו הזכות להימנות על עשרת מקימי עמותת השופט חיים כהן לסיוע משפטי למען זכויות אדם, מפעל שהשתלב אחד לאחד עם תפיסת עולמנו ועם הדאגה הגוברת לחיינו כאן.
חברות האמת בינינו באה לידי ביטוי בדרבון ובתמיכה הבלתי מסוייגת להם זכיתי ממך בכל הנוגע למעורבות ציבורית מחוץ למשרד. בשפתך הציורית אמרת:
" הייתי רוצה להמשיך ולהיות מסלול ההמראה שעליו תמריאי ליעדים שתחליטי להציב לעצמך, ועליו תוכלי לנחות בבטחון כשתרגישי שהגיעה העת לשוב הביתה."בתחילת הדרך עסקת רבות במשפט מסחרי אך במהלך השנים העדפת את ה"זבנג וגמרנו" האופייני לתיקים המינהליים, ואת משחקי החקירה המרתקים בתיקי צווארון לבן על פני תילי תילים של קלסרים, של חוזים ושל סעיפים.
הליטיגציה הפכה לחלק בלתי נפרד ממך (איך אמרת לי: "אני אמות עם הגלימה על כתפיי"). היא הייתה למקור אנרגיה ואדרנלין בלתי נדלה כמו גם ליעד מתאים לבטא באמצעותו את יכולותיך האנליטיות המרשימות, את אומנות החקירה בה ניחנת, לנצל את ההבנה הבלתי רגילה שגילית לנפשו של האדם (הלקוח, הצד השני, בא כוחו), לעתים אף לנפשה של השופטת או השופט.
אך דומה שהייחוד המקצועי שלך הוא דוקא ברב-תחומיות – היכולת שלך לעבור מתחום משפט אחד לשני: מאיכות סביבה לדין משמעתי, מעבירות מרמה בשוק ההון לסוגיה בדיני מכרזים, ומסכסוך עיזבון מורכב וטעון רגשית לתביעה ייצוגית על גביית דמי רישום באוניברסיטאות וכיו"ב. זוהי הרב-תחומיות שנדמה שפסה מהעולם. זו שמאפיינת את המשפטן הישן אשר תהא המאטריה אשר תהא הוא לעולם משפטן ורואה למרחוק את הטיעונים הרלבנטיים ומריח את התוצאה עוד לפני שקרא את כתב ההגנה, וקורא את ההשלכות ושומר שהאינטרס של הלקוח לעולם יהיה במרכז. זהו החוש הששי של המשפטן שהיה מפותח מאוד אצלך, אדם.
אדם היה מעיד על עצמו שהוא רץ למרחקים קצרים ואין לו סבלנות לריצות מרתון. הוא יכול היה להרשות לעצמו לבחור כך בגלל קליטה וקריאה שהן היוצאות דופן ביותר שפגשתי מימי. לזהות מיידית את ליבת הסכסוך ולהבין את הפתרון, לא רק הרצוי אלא גם האפשרי, הרבה לפני הלקוח ובדרך כלל גם לפני השופט.
אדם היה פורם סבכים אולטימטיבי. באת אליו עם תסבוכת עובדתית, רגשית, משפטית מורכבת ומשתקת, ועד מהרה הסבך הותר והתמונה הובהרה וכלשונו: "הכל פשוט ביותר. קל מאוד".בשנים האחרונות אדם השקיע הרבה מזמנו ומרצו לפיתוח העיסקי של המשרד, לצירוף שותפים ועורכי דין, להקמת סניפים ומחלקות חדשות. נאמן לחזונו לחזק את חיפה והצפון ולא להתחרות במשרדים קטנים מקומיים, מוחו הקודח לא עצר לרגע וראשו היצירתי עבד שעות נוספות, תמיד מחוץ לקופסא. הוא היה מוכן ליטול סיכונים ולהעיז ובלבד שלא להסתפק באיזור הנוחות, והכל – למען דורות ההמשך של המשרד.
אדם הוא דוגמא וסמל ללקיחת אחריות: על שותפיו ועובדיו, על משפחתו, על גורל הלקוחות, על חברים ולעתים אף על אנשים רחוקים שפנו אליו לעזרה והוא הצליח לפתור את מבוקשם כמושיע וגואל. כך מכנים אותו רבים.
לא חשבתי מעולם שיתכן שאשאר במשרד ללא אדם. זה לא עלה על דעתי. הוא שזור בחיי לכל אורכם.
איבדתי את החבר הכי קרוב אלי מזה 45 שנים, שותף לדרך ולחיים, אחד מתוך שניים שהיו לי ואינם עוד.
אדם אהובנו,
בזכות המהלכים בעלי החזון ומעוררי ההשראה שהובלת, ותודות לרוח המיוחדת ששורה בתוכנו, גילת ואני עם כל יתר השותפים ועובדי המשרד, בכוחות משותפים נתמודד, נתאושש, ונמשיך לפתח את המשרד באופן שיכבד את שמך וישמר את דמותך.בלוקה, סתו, חיהלה, מיקי ודפנה
משפחות פיש הראל חשמונאי
זכיתם שאדם הוא חלק מחייכם!
כל כך אהב, דאג, רצה בטובתכם. שימרו על הטוב הזה.אני מוצאת נחמה בכך שאדם מצא את מותו כשהוא בריא ותוסס, נהנה מכל רגע, מתאמץ עד הטיפה האחרונה כמו שאהב, רוכב באויר הצח של המדבר בארץ אותה כל כך אהב ולא היה מוכן להחליף באחרת אפילו לא לכמה ימים, נהנה מהטבע ומהטבעי, לא יודע סבל ולא מבין לרגע שזו הפעם האחרונה.
במלאת שנה לפטירת בעלי, אדם צטט את רובי שאמר לו "אני הולך. אתה נשאר"
והנה, אתה הקדמת כל כך ללכת ואנחנו נותרנו מיותמים, חסרים ומאוד אוהבים.
חלי - עו"ד גילת ויזל-סבן, מספר מלים על אדם – כנס האגודה למשפט העבודה באוניברסיטת תל אביב 29.12.2014
אדם פיש לא צמח בעולם העבודה. הוא הגיע לעיסוק בו מתוך התפיסה הערכית המוצקה שלו, כי צריך להגן על הפרט מפני מערכות גדולות שעלולות להיות דורסניות. אנחנו יודעים, שלעתים הקרב של אדם על עבודתו, שמו וכבודו הוא גדול, דורש משאבים, לעתים דל סיכוי. אדם לא נרתע מהמלחמות הגדולות האלה, והוא נרתם, לעתים בהתנדבות, ובמלוא העוצמה, לעזרת מי שזקוק היה לכך. זו תפיסה המשתלבת היטב עם העיקרון היסודי של משפט העבודה, לפיו חוקי המגן והזכויות הקוגנטיות, הגנה על זכות ההתארגנות – כל אלה נועדו לקזז ולגשר על הפערים הטבועים במערכת היחסים שבין העובד למעסיק.
היבט אחר בעשיה המשפטית של האדם היה תפיסה של רב תחומיות. אדם האמין בכל ליבו שיש תיקים רבים שכדי להבין אותם לעומק לא מספיק להיות בקיא בתחום משפט אחד אלא צריך לשלב ידיעות מענפי משפט שונים. כך, גם בתיקים בהם טיפל בתחום דיני העבודה, אדם הביא עמו את המטען העשיר מעולמות משפט אחרים בהם עסק: המשפט החוקתי והמנהלי, התחום הפלילי, התחום האזרחי. גם זהו היבט שמאפיין מאוד את התחום שלנו, שמצריך התייחסות לענפי משפט שונים.
התפיסה הערכית והחתירה לצדק קיבלה ביטוי בתיקים מגוונים בהם טיפל בבית הדין לעבודה, אזכיר רק כמה מהם.
לעיתים, ייצג את החלש והפגיע בחברה, פעמים רבות ללא תמורה. כך בתיקי גילנות בהם נחלץ לעזרתם של מבוגרים שהופלו על רקע גילם (ראו בג"צ קלנר, בג"צ שדה). הוא היה ממייסדי ממייסדי העמותה המשפט בשירות הזקנה.לעיתים, הגן על מי שסבלו בשל התנהלות לא תקינה של רשויות כגון תיקים של חושפי שחיתויות, וכן הופיע רבות בתיקי מכרזים שבהם חש שנעשה עוול לאחד מן הצדדים.
אדם ניהל מאבקים למען אנשים עם מוגבלות, בין היתר בנושא יישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי. במקרה אחד שהסתיים בפסק דין של בית הדין האזורי, נקבע כי קופת חולים חייבת לספק השגחה רפואית ניכרת לילד, אשר סבל משורה של תופעות רפואיות קשות ונדירות ונזקק להשגחה רפואית מלאה. מאחר והמושג "השגחה רפואית" לא נכלל בסל הבריאות, נדרש מאבק משפטי ארוך על בסיס פרשנות יצירתית להוראות החוק. אותו תיק הסתיים בפסק דין תקדימי, לפיו קופ"ח כן תספק השגחה רפואית בהיקף ניכר.אדם לא היסס לעסוק גם בתחומים פחות מובנים מאליהם, כגון ההקפדה על שמירה על זכויות הנילון בתיקי הטרדה מינית וכן עסק בהליכי ההשעיה בתיקי משמעת. בתיקים מעין אלו הצביע וביקר בחריפות את הפער שבין הרטוריקה של "שיקול דעת" לבין מה שכינה "מציאות של אוטומטיזם". הוא נשא הרצאה בנושא זה באחד הכנסים השנתיים של האגודה.
אדם ראה במשפט כלי לשינוי חברתי, במקצוע – שליחות. על אף שלא חי ביום יום את דיני העבודה, הוא הבין באופן העמוק ביותר את משמעותם ותכליתם, ועל כן היה לו גם קול ייחודי ובולט גם בתחום משפט זה.
- הסופר סמי מיכאל, נשיא האגודה לזכויות האזרח
אדם פיש, ביתנו בוכה ואָבֵל על מותך החטוף. אבד לנו חבר יקר, נועז ומורה דרך חכם. אבד לנו ידיד יקר, מאושיות המשפט וזכויות אדם בישראל. היית ישר כאלומת אור. היית מקור גאווה ונחת למשפחתך, לחבריך, למשלח ידך ולעירך חיפה. כה מוכשר וכה עניו, אדם.
אדם, אנשים כמוך הם ההוכחה כי החברה האנושית ניחנה בסולידאריות, וכי אפשר לקעקע תוכניות של אלה הזוממים להפוך את החברה לעדר של טורפים ונטרפים, לזירה של בוזזים ונבזזים, לבמה לנביאי שקר.
האופטימיות שלך, אדם פיש, חיזקה בנו את האמונה כי האדם עשוי להיות גם צודק וגם מלא חמלה, גם חזק וגם נכון להושיט יד תומכת לנרדף ולחלש.
רחל ואני חשנו שנפלה בחלקנו זכות להימנות עם חברים של אדם כמוך.
בימים קשים שדומה כי עננים שחורים חוסמים את האופק, ידענו כי אתה וגיבורים כמוך עוד יפרצו את הדרך ויבקיעו חומות.
קולך נשמע תדיר בביתנו, אדם, קול שמעלה חיוך, קול שמביע שמחת חיים גם בימים שהחיים נראים כה זולים.
תמיד ששת להגן על זכויות של אוכלוסיות חלשות בהתנדבות. עד היום אנו זוכרים בהתרגשות את פנייתך לאחד הבנקים, שממנו ביקשת לאתר מקרה של אדם שלא שייך לארגון כלשהו ואשר הוא בעל חוב גדול לבנק. הבנק שלף מקרה של חוב אדיר שהיה לאישה קשת-יום. מחקו את כל החובות שלה, אמרת לבנק, אני משלם.
מה נחפזת ללכת מעולמנו, אדם? ניקיון כפיך, כמו החיוך האופטימי שלך תמיד עודדו אותנו להמשיך ולצפות ביתר תקווה למחר.
תחסר לנו, אדם אהוב, כה תחסר לנו!
- לזיכרו של עו"ד אדם פיש, ממייסדי עמותת המשפט בשירות הזיקנה
רבות היו פעילויותיו הציבוריות של אדם, ובאופן מצער, רק כעת ניתן לראות את ההיקף האדיר של תרומתו לחברה.
אחת האוכלוסיות שהיו חשובות וקרובות לליבו של אדם היו הזקנים.
אדם היה שותף להקמתה של עמותת המשפט בשירות הזיקנה, וליווה את העמותה עד יום מותו.
בכל העתירות העקרוניות שהוגשו לבג"צ, אדם תמיד היה זה שייצג (בהתנדבות כמובן) - בצורה המקצועית והאנושית המדהימה שלו - את זכויותיהם של הזקנים.
קצרה היריעה מלתאר את מכלול תרומתו לנושא, ולפיכך בבמה צנועה זו נשתף בסיפור קטן, שיהיה בו כדי להמחיש את גדולתו של אדם:
לפני שנים ספורות, עמותת המשפט בשירות הזיקנה עמדה בפני צומת דרכים: קרוב לעשור מאז הקמתה, למעשה כל העתירות העקרוניות של העמותה נידחו על ידי בג"צ, והחיפוש אחר "פסק הדין המכונן של זכויות הזקנים בישראל" - לא מצא את כתובתו המיוחלת.
בעקבות זאת התקיימה ישיבה מיוחדת של הועד המנהל של העמותה, שבה נדונה עתידה של העמותה ודרכה הציבורית. במהלך הישיבה, חברי ועד שונים העלו תחושות קשות של פסימיות, אכזבה, וכמעט ייאוש בשל הכישלונות החוזרים ונשנים לחולל שינוי משפטי תודעתי אודות מקומם של זקנים כתת קבוצה חברתית מוחלשת ומובדלת בשיח זכויות האדם בישראל. האוירה היתה בהחלט קשה.
או אז אדם ביקש את רשות הדיבור. בשקט ובמתינות, אדם - כהרגלו- הסביר לכולנו מדוע בעצם המציאות שונה לחלוטין ממה שאנחנו חושבים. אדם הסביר בצורה כה יפה ומשכנעת, כיצד שינוי חברתי הינו לעולם איטי, תהליכי, ומאתגר. הוא הראה לנו כיצד עולם המשפט הוא בדרך כלל עולם שמרני יחסית, שהשינויים בו מתחוללים רק לאחר מאבקים עקשים וממושכים. ולכן, ההפסדים שלנו עד כה אינם באמת "הפסדים" אלא חלק מתהליך שבסופו של יום הינו הכרחי לניצחון שיגיע בסופו של יום. או במילים אחרות, כפי שאדם אמר: "מכישלון לכישלון כוחנו עולה". דבריו של אדם חוללו תפנית בכל מהלך הישיבה, אשר הסתיימה בסופו של יום בתחושת שליחות חזקה עוד יותר, ומחויבות עמוקה להמשך קידום זכויות הזקנים באמצעות עתירות עקרוניות לבג"צ.
ואכן, לא נקפו ימים רבים, ונבואתו של אדם התגשמה. זמן לא רב אחרי ישיבה זו, ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק הדין הדרמטי בפרשת ליבי וינברגר ועמותת המשפט בשירות הזיקנה נגד אוניברסיטת בר אילן, פסק דין שחולל מהפיכה בכל הנוגע לשינוי התפיסה ביחס לחובת הפרישה הגילאית במשפט העבודה הישראלי. בעקבות זאת העמותה אף זכתה לפרס גורני לקידום זכויות אדם בישראל.
זהו כמובן סיפור קטן, אנקדוטלי, וזניח במכלול סיפור חייו של אדם. יחד עם זאת, הוא מראה שוב את חוכמתו, עומק הבנתו, יכולתו לראות למרחק, ומחוייבתו העמוקה לקידום זכויות האדם בכלל, וזכויות הזקנים בפרט.
יהי זיכרו ברוך, ולעולם יהיה נצור בלב עמותת המשפט בשירות הזיקנה וחבריה.
פרופ' עו"ד ישראל (איסי) דורון - יו"ר העמותה
עו"ד כרמית שי - יועמ"ש העמותה
וכל חברי הועד המנהל, והפעילים בעמותת המשפט בשירות הזיקנה - עו"ד צחי פיסטל, לזכרו של אדם, במלאות 30 ימים לפטירתו
שלושים ימים, שלושים לילות. בלעדיך.
גם אחרי אינספור דמעות, הלב והנפש מסרבים להפנים, מסרבים להשלים.
משמעותם של מאורעות שחווינו, ודאי של אנשים שליוו את חיינו, לעולם נלמדת מהסוף,
כאשר אנו מבקשים לבחון בדיעבד, להאיר את תמונת העבר באור האמת של ההווה.
כך, אט-אט, מבעד לערפל הכאב והאובדן, מתחילה להתבהר, ודאי בקרבי, אותה משמעות.
משמעות חייך, הקצרים מדי, לצדנו, משמעות היותך, בליבנו, בנפשנו, במהותנו.
היית ונותרת המצפון המוסרי העליון של חיינו, המצפן הערכי המדויק של דרכנו.
במעשיך, יצרת והותרת צבא מאמינים אדוק, שאט-אט נגלה ונחשף זה לזה,
צבא חסד, מוקירי תודת אמת, שותפי גורל, הכואב את לכתך מאתנו בטרם עת.
באיחור, כרגיל, מבינים כולנו, כי צדקת, שוב, כי קיימת, שוב – כי מעולם לא עזבת ולעולם לא תעזוב.
הנך נוכח וקיים בתוכנו באלפי מובנים, חלקם פיזיים-מוחשיים: הנך נוכח במימיקת תנועות ידיים מדבקות, הנך נוכח בקול עמוק מזדמן, הנך נוכח בהברקה משפטית או עסקית, בחמלה, במעשה חסד באהבת חינם.
אתה כאן, לצדנו, במילה הטובה שנבחר לחלק לאחר, אתה כאן כל אימת שנבחר צרוף המילים "כל הכבוד", אתה כאן, כשכולנו ביחד, משפחתך, שותפיך, יתומיך, צבא מוקיריך, מאמיניך וממשיכי דרכך.
צוואתך, צוואת חיים איתנה, מורשתך פועמת, למן לכתך, ביתר שאת בלב כולנו, בנפשנו.
עבורי, עודך כאן, מדי יום, בחיבוק בוקר מוגזם לילדים, באהבת אם, בהופעה סמי-מרושלת במכוון, בטיעון מפולפל מנצח, במחמאה קצת מופרזת, בחצי חיוך, באותנטיות.
אשתף שהתפעלתי, אולי יותר מכל, מיכולתך להיות אותנטי בכל סיטואציה נתונה, נאמן לאמת הפנימית שלך – זאת כשהגנת בחירוף נפש על צד צודק, אך גם במסגרת עובדות החיים הקטנות, כשבחרת לענות לטלפון של סתיו או מיקי, במהלך ישיבות עם שועי ארץ, תוך ויתור על קול הבס הסמכותי והעמוק שלך והחלפתו המידית, לעיני כל, בקול אבהי-ילדותי גבוה ואוהב, שביקשת להשמיע לאהובותיך מעבר לקו.
הייתי מסיים במילים 'נוח על משכבך בשלום', אך אני משוכנע, כי גם בעולם האמת אתה מתעורר מדי בוקר ב-04:30, צמוד לפלאפון מטאפורי, או משהו דומה שקיבלת שם למעלה – מייעץ לבורא עולם כיצד עליו לפעול לתיקון העולם שיצר. אני משוכנע שתסביר לו שמדובר בסוגיה פשוטה מאוד ומקווה שגם הוא ישתכנע.
שמור לנו מקום טוב לידך, שם למעלה, אביר תכול עיניים.
נוח על משכבך בשלום.
מסמכים מקושרים חנוכת ככר זכויות אדם ע
קליפ חנוכת הככר, במעמד ראש העיר חיפה וחלי